עירית נתניה - בנייה נ' ביי אנד דרייב בע"מ ואח'

הכרעת דין

בהמשך להודאת הנאשמים בעובדות המיוחסות להם בכתב האישום המתוקן אני מרשיעה את הנאשמים בעבירה של אי קיום צוי בית המשפט עבירה על סעיפים 210 ר-253 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה -1965.

ניתנה והודעה היום 7.7.13, במעמד ב"כ המאשימה, הנאשמים ובאי כוחם

----------------------

ריבי צוק, שופטת

ב"כ המאשימה לעונש:

מדובר בהפרת צו בית המשפט משנת 2003 בתיק עמ"ק 15215/03, לאיסור שימוש חורג, החל מיום 16.11.04, בגין שימוש במבנה המיועד לתעשיה או למלאכה, כעסק למכירת כלי רכב. מפנה לכתב האישום ופסק הדין – מוצג ת/1, כאשר עד היום לא הופסק השימוש. מפנה לתמונות מוצג ת/3, ועדיין לא הוצא היתר מתאים לשימוש נשוא הצו השיפוטי. מדובר בהתנהלות עקבית וממושכת של הנאשמת 1 אשר עולה כדי זלזול הן בדיני התכנון והבניה והן בבית המשפט. במשך תקופה ארוכה של כתשע שנים נהנית הנאשמת מהשימוש החורג לצורך הפעלת עסק מסחרי תוך כדי הפרה בוטה של צו של בית המשפט.

רק במאי 10, כשש שנים לאחר כניסתו של הצו השיפוטי לתוקף, הגישה הנאשמת בקשה להיתר – ת/10, לשימוש חורג ממוסך למסחרי בקומת קרקע וממחסן למשרדים בקומה א, למשך חמש שנים, ושינויי בחזיתות וגגוני בד. בהחלטת ועדת המשנה מיום 16.2.11 הוחלט לאשר את הבקשה כהקלה לשימוש חורג לחמש שנים בתנאים, ובהחלטת ועדת משנה מיום 16.5.12 הוחלט לאשר הבקשה להארכת תוקף החלטה עד ליום 21313 לשימוש חורג להקלה בתנאים, וטרם הוצא היתר.

כעולה משורת ההלכה בתי המשפט רואים את העבירה של אי קיום צו שיפוטי בחומרה יתרה בשל הפגיעה בשלטון החוק ובסמכותו של בית המשפט. בית המשפט העליון קבע כי חומרה מיוחדת נודעת לעבירה זאת שכן החובה לקיים צו של בית המשפט הינה ערך בפני עצמו. בענייננו חמור במיוחד כי הנאשמת הפרה את צו בית המשפט לצורך שימוש עסקי מסחרי לעסק של מכירת כלי רכב תוך הפקת רווח כספי והנאה כלכלית, משיקולים כלכליים, ובחרה מאינטרסים כלכליים להמשיך את השימוש החורג ושלא לכבד את הצו במועד.

בהקשר זה יש לציין את ההלכה על פיה בעבירות כלכליות יש ליתן משקל עודף לשיקולי הרתאה על פני משקל עודף לנסיבותיו האישיות של העבריין. כאמור מדובר בשימוש אסור לצורך הפקתו של רווח כספי ולפיכך ברי כי הענישה הראויה הינה הטלת קנס כספי משמעותי על הנאשמים ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירות כפי שפורטו לעיל נטען כי מתחם העונשו ההולם בגבול המירבי של הקנס על פי החוק, דהיינו 58,400 ₪ לנאשמת 1, כאשר ההוראה של כפל קנס לתאגיד חלה עליה, ו-29200 לנאשם 2. עוד נציין כי כאשר מדובר בשימוש אסור לצורך הפקת רווח כספי ההגיון אומר שיש להטיל קנס יומי וזאת על מנת ליטול את עוקצו של הרווח הכללכלי ממנו נהנים הנאשמים על ידי פגיעה משמעותית בכיסם.

אני מפנה בהקשר זה לעמ"א רמלה בעניין רמי לוי. מגישה את גזר הדין שפורסם בנבו.

מציגה גם את גזר הדין בתיק תוב 32684-04-11 של בית משפט נכבד זה שם היה מדובר בביצוע עבודות ושימוש במקרקעין בלא היתר בגין הקמת מבנים יבילים ששימשו את חברת אלדן תקופה זמנית ובמועד פסק הדין כבר סולקו והנאשמת 2 חוייבה בקנס בסך של 40000 שח.

עוד מפנה לתיק עמק 2504/02 בעניין ביתלי שם דובר בעבירה של אי קיום צו לאיסור שימוש חורג בגין שימוש במקרקעין המיועדים לתעשיה לשימוש מסחרי על ידי ביתלי בשטח העולה על 500 מ"ר כאשר במועד מתן גזר הדין כבר ניתן היתר לשימוש חורג ובגזר הדין חוייבה הנאשמת 1 בקנס בסכום של חמישים אלף שח ואילו הנאשם אחד בקנס בסכום של 10000 ₪ ומאסר מותנה.

בהתאם להסדר אבקש כי בנוסף על הקנס הכספי יוטל על כל אחד מהנאשמים לחתום על התחייבות כספית שלא לעבור עבירה נוספת על פרק י לחוק התכנון לרבות עבירה שעניינה אי קיום צו בית המשפט.

ב"כ הנאשמים:

התובעת מנציחה את ההתנהלות הקלוקלת של ועדות הפיקוח ואישור הבניה בעיריה. תוכניות להיתר הוגשו עוד בשנת 2003. ועדת בניה בנתניה מתכנסת אחת לחצי שנה או לשנה. הבקשה הראשונה סומנה ת/9. הבקשה השניה שהוגשה מסומנת ת/10. מבחינת ממ"י הסכם החכירה מפרט באוופן פרטני שהנכס או הקרקע יכול לשמש גם כמבנה לתעשייה וגם כמבנה למסחר.

אנו טוענים להגנה מן הצדק בשל אכיפה סלקטיבית באזור הפרטני שבו נמצא הנכס אשר סובב אזור מסחרי ענף ומפותח.

לעסק הגיעו שני מפקחים, האחד ביום 1.4.09, פקח בשם רומן אשר בעדותו בפני בית המשפט נתן תימוכין לכך שלא בוצע צו ההריסה. אלא מאי. כדבריו שלו לא ראה את המבנה שנועד להריסה אלא נסמך על תיק ביקורת שבוצע בשנת 2000 בהתראה מס 200826 פרוטוקול דיון מיום 6.12.12, שורות 1 עד 7.

התוכנית שהוגשה עוד בשנת 2003 אושרה על ידי הועדה גם לפי עדותו של המפקח רומן, אך טרם הוצא היתר במועד בו ערך את הדוח היינו ה-1.4.07. הבקשה הנוספת – ת/10- הוגשה גם כן במהלך 09, היא אושרה רק במהלך 2010 והוארכה עד למרץ 2013. אלא מאי? לא ניתן היה לקבל את אישור הועדה מאחר ובמנהל היה צורך לשלם דמי שימוש חורג. המנהל רק ביום 16.3.13 ערכו שומה לגובה השווי של השימוש החורג, אלא לשיטת המנהל ההפרה החלה ביום 1.2.11. דמי השימוש הם בסך של 240000 ₪. נכון למועד זה הבקשה ת/10 תוקפה הסתיים והסיבה לכך היא שטרם הומצאה השומה של מנהל מקרקעי ישראל , אשר הומצאה דה פקטו ב-6.6.12, שובר לתשלום על סך 240000 שח הופק רק ביום 24.6.13. נכון למועד זה מדובר בשתי בקשות שונות שהוגשו על ידי בעלי הנכס לקבלת היתר. לא ניתן היה להשלים את הבקשות מחמת עיכוב בירוקרטי, הא ותו לא, מה שגרם בכל פעם להתיישנות שוברים או לצורך בקבלת אישורים חדשים מעת לעת מועדות המנהל.

כמו כן יש לשים תשומת לב יתרה לעובדה כי סעיף האישום בגין צו ההריסה נמחק לגמרי. היינו קיימת פעילות פוזיטיבית מעבר לנטען ולנתמך במסמכים, כלומר פעילוות פיזית ממש לביצוע הצווים כאשר את צו ההריסה ניתן היה לבצע והוא בוצע.